<h1>העיטור אות ש' שובר</h1>
<h2>דף ז:</h2>
בפרק השותפין ההוא שטרא דיתמי דנפק עליה תברא אמר רב חמא לא אגבויי מגבינן ביה ולא מיקרע קרעינן ליה כו' ואסיקנא הלכתא כרב חמא דאם איתא דתברא מעליא הוא אבעי ליה לאפוקי בחיי אבוהון ומדלא אפקיה בחיי אבוהון אימר זיופי זייף. איכא מאן דאמר דוקא דאפיק אבוהון שטרא עליה דלוה למגבא מניה ולא אפיק עליה האי תברא ומדלא אפקיה סהדי שקרי נינהו הא לאו הכי לא אמרינן זיופי זייף דהא קיימא לן בערכין (כ"ב:) הלכתא בכלהו אין נזקקין לבר מנמצא שדה שאינו שלו דאחזוקי סהדי בשקרי לא מחזקינן. ואיכא מאן דאמר סהדותא על פה הוא דלא מחזקינן בשקרא אבל בשטרא מחזקינן. ואיכא למימר אי בעל פה היכי מקבלינן הא אין מקבלין עדים שלא בפני בעל דין והתם קטנים נינהו.
<h2>דף קע:</h2>
טופס שובר בכך וכך בשבת וכו' איך אמר לנא פלוני בר פלוני הוו עלי סהדי וקנו מנאי וכתבו וחתמו בכל לישנא דזכותא והבו ליה לפלוני למהוי בידיה לזכו ולראיה דצביתי ברעות נפשאי ובטלית ליה לההוא שטרא דהוה לי גביה כך וכך וזמניה זמן פלוני וארכס לי והשתא לית לי גביה כלום דפרע לי פלוני דנן כל מאי דכתיב בההוא שטרא ולא פש לי גביה ולא מידי אלא כך וכך וכל היכא דאיתיה לבטיל ההוא שטרא ולהוי כעפרא וכל מאן דאתי מחמתיה בהרמנא דילי ולא דילי דיקום ויערער וישתעי דינא בהדי פלוני דנן או על מאן דאתי מחמתיה מחמת ההוא שטרא דזמניה זמן פלוני וכתיב ביה כך וכך לבטיל ההוא דינא ולא להוי ביה מששא וכל שטרא דיפקון מתחות ידאי ודאתי מחמתי על פלני דנן ועל דאתי מחמתיה לבטלן ולהוו כחספא לא שרירין ולא קיימין וכל מודעי דנפקין על שטרא דנא ליבטלן כחרס הנשבר כחומר ביטול כל מודעי ואחריות וחומר שטרא דנא קבילית עלי ועל ירתאי כחומר כל שטרי תברי דנהיגין בישראל מיומא דנן ולעלם דלא כאסמכתא ודלא כטופסא דשטרי וקנינא מפלוני לפלוני בכל מאי דכתיב ומפרש לעיל במנא דכשר למקנא ביה.
<h2>דף קעא:</h2>
שובר. הוא הנקרא סמפון ולשון סמפון סימן פרעון כדתנן (ק"ע:) מי שפרע מקצת חובו ר' יהודה אומר יחליף ר' יוסי אומר יכתוב שובר ואסיקנא אמר רב הונא בריה דרב יהושע אפילו למאן דאמר כותבין שובר הני מילי אפלגא אבל אכולה לא ולא היא אפילו אכולה נמי כותבין שובר כי הא דרב יצחק בר יוסף הוה מסיק זוזי בי רבי אבא אתא לקמיה דרבי חנינא בר פפי אמר ליה הב לי זוזאי אמר ליה הב לי שטראי אמר ליה שטרא אירכס לי פרען ואכתוב לך שובר ואסיקנא מסתברא כותבין שובר והלכתא אפילו אכוליה כותבין והא דגרסינן בכתובות פרק האשה (ט"ז:) וליחוש דלמא מפקא לכתובה וגביא בה זימנא אחריתי קיימא לן נמי כרבי אבהו דאמר זאת אומרת כותבין שובר והא דרב פפא דאמר במקום שאין כותבין כתובה עסקינן ליתה דאפילו במקום שכותבין כתובה אי אבדה כתובתה כתבה שובר וגביא כתובתה ובעל חוב נמי גבי בשובר.
<h2>דף קעב.</h2>
ורב אשי נמי הכי סבירא ליה דכתבינן שובר כדגרסינן בפרק גט פשוט אמר רב אשי האי מאן דנקיט שטרא בר מאה זוזי ואמר שויוה ניהלי תרין בר חמשין חמשין לא משוינן ליה דאמרינן האי מפרע פרעיה ואמר ליה הב לי שטרא ואמר ליה שטרא אירכס לי וכתב ליה תברא והשתא קא מפיק ליה להאי והכין פסקי כולהו רבוותא. וזה כמה שנים שבא מעשה לידי באשה שאבדה כתובתה ופסקתי לה מאתים זוז וחלקו עלי רבותי. והיום ראיתי תשובה אחת מר' שמואל מאוטרנטו על ידי מעשה שהשיב לר' שילה בנו של ר' יצחק מסימפונט זצ"ל ופסק לגבות לה כתובה בין ממנו בין מיורשיו בשובר שכותבין ורבי שילה שמצא במפתחות דר' אבהו ורב פפא הלכה כרב פפא ליתה דקיימא לן כותבין שובר. ומיהו מזוני לית לה דכיון דאין שטר כתובה יוצא מתחת ידה לא אמרינן נכסי בחזקת אלמנה קיימי.
<h2>דף קעד.</h2>
והיכא דחייב מודה לא חיישינן לצררי דהא קיימא לן כמאן דאמר פוסקין מזונות לאשת איש ולא חיישינן לצררי. והא דגרסינן בגט פשוט (קע"ד.) ובערכין (כ"ב.) אמר רב פפא פריעת בעל חוב מצוה ויתמי לאו בני מעבד מצוות נינהו ורב הונא בריה דרב יהושע אמר אימר צררי אתפסה מאי בינייהו איכא בינייהו בשחייב מודה אי נמי דשמתוהו ומית בשמתיה ושלחו מתם (שמתוה) [שמתוהו] ומית בשמתיה הלכתה כרב הונא בריה דרב יהושע לאו למימרא דהלכתא כוותיה דחיישינן לצררי דאם כן הוה ליה למימר הלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע ותו לא אלא בשמתיה ומית בשמתיה בלחוד הלכתא כוותיה דדמי לגזלן דקיימא לן דחייבין להחזיר משום כבוד אביהן ואפילו קטנים חייבים אבל בעלמא אפילו חייב מודה לא אפסיק הלכתא כחד מנייהו ואתא רבא ואמר טעמא משום שובר ולצררי לא חיישינן והילכך קיימא לן כרבא כהלכתיה וכטעמיה דפסק הלכתא אין נזקקין לנכסי יתומין ואם אמר תנו נזקקין והוא הדין בחייב מודה ולמית בגו זמניה דהא ר' אסי ורבי יוחנן ורב הונא כלהו סבירא להו בשחייב מודה נזקקין דלא סבירא להו כרב פפא. וכן פירש רבינו שמואל דאמר חדא והוא הדין לאידך. ואף על גב דבגירסת הרב אלפס גריס דהלכתא כרב הונא בנוסחא דילן לא אשכחן. ורבינו שלמה פירש בערכין (כ"ב.) שלחו מתם שמתוה ומית בשמתיה נזקקין אבל בעלמא אפילו חייב מודה אין נזקקין דאיכא למימר מודה דחייב ליה אבל מיהא איכא למימר דמשכון או צררי אתפסיה והילכתא כרב הונא בריה דרב יהושע דחייש לצררי. ובנסחא אחרינא שלחו מתם דשמתיה ומית בשמתיה איכא בינייהו והלכתא כרב הונא בריה דרב יהושע. ואיכא לפרושי כרבינו שלמה שמתיה ומת בשמתיה הלכתא כרב הונא כלומר בההוא פליגי אבל מודה דחייב לא פליגי דאפילו לרב הונא איכא למיחש. וחייב מודה ומית בגו זמניה איכא בין רב הונא לרבא דאמר טעמא משום שובר וקיימא לן כרבא שפסק הלכתא אין נזקקין וכטעמיה וכהלכתיה, ובחייב מודה... נזקקין והיינו דאמרן [אמר] תנו נזקקין. ותמיהא לי לרב אלפס דאייתי דרב הונא ולא רבא. ואפילו למאן דחייש לצררי הני מילי בקטנים אבל בגדולים לא חייש ובשבועה גביא וכתבה שובר.
